כburnout וחרדה: מתי ההתאמות מתעייפות
כשהתאמות מתחילות להיסדק
בשנים האחרונות שמענו כל כך הרבה על burnout שזה כמעט הפך למילה שכוללת הכל – עייפות, תשישות, כעס. אבל זה לא רק עייפות פיזית. חרדה, ירידה בביצועים, אובדן עניין בדברים שאהבנו – כל אלה הם חלקים מאותה תמונה מסובכת.
אם אתם מרגישים שכוח האדם שלכם מתרוקן, שאתם עובדים קשה אבל לא רואים תוצאות, או שיש לכם תחושה קרה כלפי דברים שפעם הראו לכם אור בעיניים – אתם לא לבד. וזה גם לא סימן לחולשה.
מה זה בדיוק burnout?
ה-WHO הגדיר את burnout כמצב של התשמטות גופנית או רגשית שנוצר מחשיפה ארוכה ללחץ. הוא מתבטא בשלוש דרכים:
- תשישות עמוקה – לא העייפות הרגילה שעוברת אחרי שינה טובה. הנה משהו שנדבק.
- ציניות או נתקלות רגשית – פתאום המשרה, הפרויקט, אפילו האנשים בסביבתכם מרגישים מרוחקים וחסרי משמעות.
- ירידה בביצועים – קשה יותר להתמקד, להשלים משימות, להחזיק אחריות.
זה לא קורה בלילה. זה בדרך כלל גדל לאט, כשנים של "עוד קצת", עד שפתאום הגוף והנפש מצריחים: מספיק!
היכן מתחילה חרדה בתמונה הזאת
אם burnout הוא הקול הציני של היתקלות, חרדה היא ההפך – היא צעקה של דאגה, בקרה אובדנית, חוסר סדר בחזה.
הקשר ביניהם עמוק. כשאתם שרויים בסביבת עמל גבוהה, מתחייבים לדברים שלא יכולים להשיג, או משום שיש לכם מעט כוח להפעיל שליטה על תוצאות – החרדה מתחילה להשתרש. מצד שני, כשחרדה היא חלק מן המיקס, היא עוד יותר מתישה את משאבי הנפש שלנו.
לפעמים אדם מגיע למצב שבו הוא מרגיש גם התשה עמוקה וגם נרטט פנימי קבוע. זה קומבינציה שלוקה.
הטעות של ללבלב את זה
חרדה וstress כרוני הם קרובי משפחה. הם חיים ביחד, מחזקים זה את זה. אבל יש הבדל חיוני:
Stress כרוני הוא תגובה ממושכת לגירוי – עדיין יש תגובה, ממשיכה למשך חודשים או שנים. Burnout הוא לעתים קרובות מצב של שיתוק – הגוף "מכבה" כי התובע מדי הרבה.
וחרדה? היא כלה בתוך הנוף הזה – היא יכולה להיות סימפטום של שניהם, או לתנוע לצד שניהם, או להיות הבעיה העיקרית.
כיצד נחזור לעצמנו
התוקפי אופטימיות מדברים על "אחד הופעה" – שתישנו טוב, נאכל ירקות, נלך לגיול. זה יפה, אבל burnout לא נעלם כך בקסם. הוא דורש ממנו לחזור אל הגבולות שלנו.
הקם את הגדר
אם אתם שרויים בעומס מתמיד – אם תמיד "פעיל", תמיד זמינים, תמיד דואגים – הגוף שלכם לא מקבל הרשאה לחזור לשקט. גבולות אינם אנוכיות. הם תנאי הישרדות.
- קבעו שעות עבודה בפועל והתחייבו אליהן.
- נקו הודעות חוץ-משימתיות – דואר אלקטרוני, Slack, דברים – לאחרי שעות מסוימות או בימים מסוימים בלבד.
- אמרו "לא" לדברים שאינם בתוך החזון שלכם.
מחפשים משמעות מחדש
חלק מהתשישות בבurnout מגיע מהתרחקות מן הערכים שלנו. אם אתם עובדים על משהו שלא מרגיש כמו של-אתכם, או אם אתם קבע בתוך מערכת שלא מתחשבת בכם – טבעי שאתם מתכופפים.
זה לא אומר שתצטרכו לשנות עבודה מחר בבוקר. זה אומר לשאול: איפה עדיין יש משמעות כאן? ממה אתם באמת יכולים להיות גאים?
עזרה מקצועית היא חלק מההחלמה
אם החרדה עמוקה, או אם אתם בשלב שבו קשה לכם לצאת מהמצב לבד – דברו עם מטפל, רופא או יועץ. אין בחוסר היכולת להתגבר על זה לבד לא שום דבר מביש. זה פשוט אדם שיודע הכי הרבה על הדינמיקה שלכם.
אתם קול בחושך, לא בחושך לבד
Burnout ו-חרדה הם סימנים שמשהו בדרך שלנו לעבודה, לחיים או לתוך עצמנו – זה לא עובד. הם לא כישל של אתכם. הם הודעות.
הצעד הראשון הוא לשמוע אותם. להודות שאתם מיצויים. והשני – לתחום את הגבול, בעדינות ובנחרצות, בין מה שהעולם שלכם דורש ובין מה ש-אתם יכולים לתת.
ההחלמה היא לא טיול סוף שבוע. היא הילוך ממושך, בק"צ צעדים קטנים. וזה בסדר.